החלטה בתיק רע"א 25448-01-11

לא ראיתי מקום לבקש תגובת המשיבה לבקשה.

המבקשת הגישה בר"ע על החלטתו של בימ"ש השלום בתל אביב (כב' השופט ירון בשן) בת.א. 7040-11-09, אשר קיבל את בקשת המשיבה והתיר הגשת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המל"ל בדבר נכותה של המבקשת, בהתאם לסעיף 6ב סיפא לחוק הפיצויים ל נפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפלת"ד"), ומינה מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש, שבשכרו תישא המשיבה בלבד.

טענתה העיקרית של המבקשת היא כי לא נתקיימו בעניינינו הנסיבות החריגות המצדיקות סטייה מהכלל הקבוע בס' 6ב לחוק הפלת"ד רישא לפיו הקביעה המחייבת את ביהמ"ש היא קביעת נכות שבוצעה בטרם שמיעת הראיות בפניו לפי כל דין אחר, ובענייניו עסקינן בדרגת הנכות שנקבעה ע"י הועדות הרפואיות של המל"ל.

סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד שכותרתו " קביעת דרגת נכות לפי חוק אחר", קובע:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

בימ"ש קמא קבע כממצא שבעובדה כי החומר הרפואי שעמד בפני הועדות הרפואיות של המל"ל היה  דל מאוד וכלל אך ורק שני מסמכים: תעודת חדר מיון ובדיקת ה -  E.M.G.  (עמ' 2 להחלטה, ש' 19-24). עוד קבע בימ"ש קמא כממצא עובדתי כי החומר שהוצג בפני הועדה " לא כלל דבר מהתיעוד הרב אודות עברה האורטופדי של התובעת לפני התאונה, ובכלל זה תוצאות של שתי תאונות קודמות ותיעוד של תלונות חוזרות במשך שנים רבות על כאבים בעמוד השדרה" (עמ' 2 להחלטה, ש' 19-21). לפיכך, קבע בימ"ש קמא כי יש חשש ממשי לעיוות דין, ולצורך בירור האמת מינה מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש.

נקבע בפסיקת ביהמ"ש העליון, כי במקרה שכזה אכן יש להתיר הבאת ראיות לסתור:

"אכן, בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור במקרים מיוחדים וחריגים בלבד. אחד החריגים הוא מקרה בו לא היו לפני הוועדה הרפואית שקבעה את דרגת הנכות עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע - קודם לתאונה או לאחריה - אשר היו עשויות לשנות את התוצאה (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים: סדרי דין וחישוב הפיצויים 495 (מהדורה שלישית, תש"ס))".

      (רע"א 6073/10 ‏ אליאור גבאי נ' לב אילייב (לא פורסם), בס' 5 לפסה"ד).

לאור האמור לעיל, נראה כי בימ"ש קמא לא חרג בהחלטתו ממתחם הסבירות, ולפיכך לא מצאתי מקום במקרה זה ליתן רשות לערער על החלטתו.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי גם אילו הייתה ניתנה הרשות לערער, דין הערעור היה להידחות. טענת המבקשת כי המשיבה לא הגישה את מלוא תיק המל"ל לעיונו של בימ"ש קמא סותרת חזיתית קביעה עובדתית של בימ"ש קמא כי " בהמשך להחלטת ביהמ"ש מיום 14.9.10 צירפה הנתבעת את מלוא תיק המל"ל של התובעת בגין התאונה הנדונה" (עמ' 1 להחלטה, ש' 15-16, ההדגשות שלי, י.ש., וכן ראו: עמ' 2 להחלטה,        ש' 19-23). המדובר בקביעה עובדתית פשוטה של בימ"ש קמא, שלא בנקל תתערב בה ערכאת הערעור. יתירה מכך, המבקשת אף לא ניסתה כלל להוכיח טענתה זו מלבד העלאתה באופן סתמי, מספר פעמים במהלך בקשתה, מבלי שהמבקשת ציינה איזה מסמכים נוספים לגירסתה הוצגו בפני המל"ל, מלבד שני המסמכים הנ"ל שהוגשו לבימ"ש קמא ע"י המבקשת. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שעסקינן במסמכים האמורים להיות ברשותה או בשליטתה של המבקשת, והדבר אומר דרשני.

המבקשת אף טענה כי בימ"ש קמא לא היה רשאי לקבל בקשת המשיבה לאחר שדחה פעמיים בקשות דומות קודמות מטעמה בעניין זה.

בעניינינו, בימ"ש קמא ציין מפורשות בתחילת החלטתו כך -

"לבקשה זו קדמו בקשות קודמו (ט"ס, צ"ל - "קודמות", י.ש.) וחילופי "אגרות" חוזרים בין הצדדים לבין בית המשפט בניסיון לברר מה בדיוק היו המסמכים שעמדו בפני הועדה הרפואית בעת שקיבלתה את החלטתה. כעת, מששוכנעתי שבסיס המידע שבפני טוב דיו - ואכן ידוע מה היה התיעוד שעמד בפני הועדה, מצאתי לראוי להזקק לבקשה שוב ולבררה לגופה".

                                                                    (עמ' 1 להחלטה, ש' 4-7)

כאמור לעיל, החלטת בימ"ש קמא נשוא בר"ע זו ניתנה רק לאחר שהובא בפני ביהמ"ש מלוא תיק המל"ל של המבקשת בגין התאונה שבנדון, ולאור ראיות אלו רשאית הייתה הערכאה הדיונית לשנות החלטותיה הקודמות בעניין התרת הבאת ראיות לסתור.

לא זו אף זו, סמכותו של בימ"ש קמא לשנות החלטות קודמות שנתן בבקשות דומות, לשם עשיית צדק, נלמדת אף מתקנה 524 לתקסד"א, שכותרתה " סמכות כללית לתקן פגם בהליך", הקובעת:

"בית המשפט רשאי בכל עת לתקן כל פגם או טעות בכל הליך, וליתן הוראות בדבר הוצאות או בענינים אחרים ככל שייראה לו צודק, וחובה לעשות כל התיקונים הדרושים כדי לברר מה הן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין; והוא הדין לגבי הרשם לענין פגם או בהליך שלפניו".

מאחר שבעניינינו חוו"ד המומחה שמינה ביהמ"ש אמורה לברר שאלות קרדינאליות הקשורות ללב ליבה של המחלוקת בין הצדדים, אין פסול בהגשתה על מנת לברר את השאלות שבאמת שנויות במחלוקת בין הצדדים, לשם עשיית צדק.